הדים קוכליאריים (OAE)

הדים קוכליאריים (OAE)

בדיקת הדים קוכליאריים (OAE- OtoAcoustic Emission) היא בדיקה מהירה המאפשרת לבחון את תקינות השבלול באוזן הפנימית. הבדיקה מתבססת על העובדה שבמתן גירוי צליל, לשבלול תקין יש יכולת לשדר פלט שניתן למדוד מתעלת השמע החיצונית. בבדיקה מוחדר Probe לתעלת האוזן החיצונית, אשר מכיל מערכת לשידור הצליל ומיקרופון לקליטת המענים מהאוזן הפנימית.

מקובל להניח כי מקור ה-OAE הוא בתאי השיער החיצוניים בשבלול, אשר מתכווצים ומשתחררים. ההתכווצות מגדילה את תנועת הממברנה בשבלול, ויוצרת גל שחוזר לאוזן התיכונה, ומשם דרך עור התוף לתעלת השמע החיצונית, שבה ניתן למדוד את המענים הקוכליאריים. כאשר קיים ליקוי באוזן החיצונית או התיכונה (למשל פקק באוזן או נוזלים) לרוב לא ניתן יהיה לרשום OAE מכיוון שהמענים לא עוברים את המחסום ההולכתי. הבדיקה מעידה על תפקוד תקין של השבלול ומערכת הולכה תקינה, אך לאו דווקא על שמיעה תקינה.

ישנם שני סוגים של OAE:

TEOAE- Transient Evoked OAE- גירוי של פרצי צליל או של קליק. מאפשר לבדוק האם השמיעה היא בתחום הנורמה, ולכן יעיל לסינון.

DPOAE- Distortion Product OAE- גירוי של שני צלילים טהורים שקרובים בתדר שלהם, הניתנים בו-זמנית. באמצעות בדיקה זו ניתן לדעת האם סף השמיעה הוא טוב מ-40-50 דציבל (כלומר, טוב מליקוי בינוני).

יישומים קליניים:

סינון שמיעה ביילודים.

הערכת שמיעה בילדים שאינם משתפים פעולה בבדיקות ההתנהגותיות.

ניטור של פעילות האוזן הפנימית, למשל לאחר נזקי רעש, חוסר-חמצן (היפוקסיה) או בעת מתן תרופות שעשויות לפגוע בשמיעה.

אבחנה מבדלת לגבי מיקום הפגיעה, בין נזק שמקורו בשבלול לבין נזק שמקורו בעצב.