אחוזי נכות בגין ירידה בשמיעה וטנטון: איך נקבעת דרגת הנכות?

 

טנטון וירידה בשמיעה הן פגיעות שכיחות בקרב לוחמים שנחשפו לפיצוצים, לירי או לרעש ממושך. מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל", אלפי חיילים ומילואימניקים מתמודדים עם צפצופים באוזניים, קושי לשמוע שיחה, או שילוב של השניים.

עבור רבים מהם עולה השאלה המרכזית: כיצד מתורגמות התלונות הללו לאחוזי נכות? אילו בדיקות נדרשות, על אילו נתונים מתבססת ההחלטה, ומה ההבדל בין ירידה בשמיעה לבין טנטון מבחינת אופן קביעת הנכות.

התקנות קובעות מבחנים ברורים ומפורטים, ולכן חשוב להכיר מראש את הדרך שבה מחושבים אחוזי הנכות – עוד לפני שמגיעים לוועדה הרפואית.

על פי איזה חוק נקבעים אחוזי הנכות?

אחוזי הנכות של נכי צה"ל וכוחות הביטחון נקבעים בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, ולתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969. הסעיף המרכזי העוסק בשמיעה ובאוזניים הוא סעיף 72 – "חוש השמיעה ואוזניים". הסעיף מפרט את המבחנים לקביעת דרגת הנכות בגין ליקויי שמיעה, חרשות, טנטון ופגיעות שונות באוזן. 

חשוב להבחין בין הליך זה לבין ההליך המקביל בביטוח הלאומי, במקרה של פגיעה בעבודה: מדובר בשני מסלולים נפרדים, הפועלים מכוח חוקים שונים ובתנאים שונים.

כאשר מוגשת תביעה להכרה כנכה צה"ל, קצין התגמולים באגף השיקום שבמשרד הביטחון בוחן תחילה אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין השירות. רק לאחר שהקשר מוכר, ועדה רפואית קובעת את אחוזי הנכות.

מה בודקים בפועל?

הבדיקה המרכזית לקביעת ירידה בשמיעה היא בדיקה אודיומטרית. על פי התקנות, עליה להתבצע בידי קלינאי תקשורת מוסמך, בתא אטום תקני ועל בסיס בדיקת ספי שמיעה לצלילים טהורים.

הנתון המשמש לחישוב הוא ממוצע הירידה בשמיעה בתדירויות 500, 1,000 ו-2,000 הרץ, בנפרד לכל אוזן.

בנוסף נדרשת בדיקת סף שמיעה למילים, המשמשת כבדיקת ביקורת ומאפשרת לוודא שתוצאות בדיקת הצלילים הטהורים עקביות ואמינות.

כדאי להכיר את ההבדל בין הבדיקה המשמשת לצורך התקנות לבין בדיקות שמיעה קליניות אחרות: בבדיקות אודיולוגיות מקובל לבדוק גם את תדר 4,000 הרץ, שבו מופיעה לעיתים ירידה אופיינית לחשיפה לרעש. לעומת זאת, לצורך חישוב הנכות לפי התקנות, ממוצע ספי השמיעה מחושב עד 2,000 הרץ בלבד.

איך תוצאת בדיקת השמיעה הופכת לאחוז נכות?

לצורך התמצאות, נהוג לסווג את דרגת הירידה בשמיעה לפי עוצמת הקול (בדציבלים) הנדרשת כדי לזהות צליל:

חשוב להדגיש: התקנות בישראל אינן קובעות את אחוז הנכות לפי מצב האוזן הפגועה בלבד, אלא מבוססות על טבלה שמצליבה בין מצב השמיעה באוזן אחת לבין מצב השמיעה באוזן השנייה.

לכן, אחוז הנכות נקבע לפי מצב השמיעה בשתי האוזניים יחד. ירידה מזערית בשתי האוזניים עשויה להקנות אחוז נכות בודד, ואילו חרשות מוחלטת ובלתי ניתנת לשיקום בשתי האוזניים מקנה 75% נכות ולא 100%.

כשיש כמה פגימות: למה 10% ועוד 10% שווים ל-19%?

כאשר מוכרות כמה פגימות, אחוזי הנכות אינם מתחברים בחיבור רגיל אלא מחושבים בשקלול.

תחילה נלקח בחשבון אחוז הנכות הגבוה ביותר. לאחר מכן, כל אחוז נכות נוסף מחושב מתוך שיעור "הכושר" שנותר ,ולא מתוך 100% המקוריים.

כך למשל, אם נקבעו 10% נכות בגין ירידה בשמיעה, ובנוסף 10% בגין טנטון קבוע, התוצאה המשוקללת תעמוד על 19%, ולא על 20%. לאחר הפחתת 10% הראשונים נותרים 90% "כושר", ולכן 10% הנכות הנוספים מחושבים מתוך אותם 90%.

להבדל הזה יכולה להיות משמעות מעשית, משום שדרגות נכות שונות עשויות להקנות סוגים שונים של תגמולים וזכויות.

טנטון: אילו תנאים נבדקים?

בשונה מירידה בשמיעה, שנמדדת ישירות באמצעות הבדיקה האודיומטרית, קביעת נכות בגין טנטון תלויה במספר תנאים. כך שלפי התקנות, נבדקים בין היתר:

• ליקוי שמיעה מתועד בתדירויות הגבוהות – 3,000 ו-4,000 הרץ, החל מ-25 דציבלים.
• האם הטנטון מוגדר כ"קבוע" או כ"לא קבוע". ההבחנה הזאת משפיעה על אחוזי הנכות: 1% לעומת 10%.
• מועד תחילת הטנטון: עליו להופיע לא יאוחר מחצי שנה ממועד החבלה, ולא לאחר הפסקת החשיפה לרעש.

בתי המשפט נדרשו לאורך השנים לפרש חלק מהתנאים האלה, בין היתר את משמעות טווח התדרים 3,000-4,000 הרץ ואת ההבדל בין טנטון "קבוע" לבין טנטון "תמידי".

מבחינה מעשית, לתיעוד הרפואי חשיבות רבה. אם הטנטון החל בעקבות חבלה או חשיפה לרעש, מומלץ שהדבר יתועד ברשומה הרפואית סמוך ככל האפשר למועד הופעתו. ככל שהתיעוד מוקדם ורציף יותר, כך קל יותר להציג בפני הוועדה תמונה ברורה ואמינה של מהלך הפגיעה.

פגיעות נלוות שחשוב לבדוק בנפרד

פגיעת שמיעה, ובייחוד פגיעה שנגרמה מהדף, עלולה להיות מלווה בתסמינים נוספים. כל אחד מהם נבדק ומוערך בנפרד.

סחרחורות והפרעות בשיווי משקל

פגיעה במערכת הווסטיבולרית עלולה לגרום לסחרחורת, חוסר יציבות, בחילה והפרעות בשיווי המשקל.

התקנות כוללות מבחנים נפרדים לפגיעה בחלק הווסטיבולרי של האוזן הפנימית, כאשר קביעת דרגת הנכות מתבססת על בדיקה קלינית ובדיקה אלקטרו־ניסטגמוגרפית (ENG), בהתאם לממצאים ולחומרת ההפרעה. לכן, כאשר קיימות תלונות על סחרחורת או הפרעות בשיווי המשקל, חשוב לבצע בירור מתאים ולתעד את הממצאים באופן מסודר. 

פגיעה באוזן התיכונה

נקב בעור התוף, זיהומים חוזרים או מצב לאחר ניתוח, נבדקים כפגימות נפרדות מליקוי השמיעה עצמו. אם הם מוכרים, ניתן לקבוע בגינם נכות מעבר לנכות שנקבעה בשל הירידה בשמיעה.

השפעה נפשית

תגובה נפשית שנובעת מהפגיעה הגופנית נכללת בדרך כלל במסגרת הנכות הגופנית. כאשר ההשפעה חורגת מכך, למשל במקרה של פגיעה משמעותית בשינה או בריכוז, ניתן לבקש מהוועדה לבחון אותה כפגימה נפרדת.

לכן, כאשר קיימים תסמינים נוספים מעבר לירידה בשמיעה או לטנטון, חשוב שלא להסתפק באזכור שלהם אלא לפנות לבדיקה המתאימה ולוודא שהם מתועדים כנדרש.

אפשר להקל על הטנטון, גם כשלא ניתן להעלים אותו לחלוטין

מעבר לשאלת אחוזי הנכות, טנטון עלול לפגוע באופן משמעותי בשינה, בריכוז ובאיכות החיים.

אחת הגישות הנחקרות ביותר להתמודדות עם טנטון היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), שיכול לסייע בהפחתת המצוקה ובשיפור ההתמודדות עם ההשפעה של הטנטון על חיי היום-יום.

אצל אנשים שסובלים גם מירידה בשמיעה, מכשירי שמיעה עשויים לסייע בשיפור הבנת הדיבור ובהפחתת המצוקה הנלווית לטנטון. קיימות גם גישות נוספות, ובהן טיפול קולי (Sound Therapy).

נכון להיום, אין טיפול שמבטיח להעלים טנטון באופן מוחלט וקבוע. הטיפול הקיים מתמקד בעיקר בהפחתת ההפרעה והמצוקה, ובשיפור איכות החיים.

מה המשמעות המעשית של אחוזי הנכות?

לדרגת הנכות שנקבעת עשויה להיות משמעות מבחינת התגמולים והזכויות המגיעים לנכה. ככלל, קיימת הבחנה בין דרגות נכות של פחות מ־10%, דרגות של 10%-19% ודרגות של 20% ומעלה, כאשר לכל טווח עשויות להיות השלכות שונות מבחינת סוג התגמול והזכויות הנלוות. 

חשוב להדגיש כי אחוזי הנכות כשלעצמם אינם מהווים טבלת זכויות מלאה. הזכויות והתגמולים בפועל עשויים להיות מושפעים, בין היתר, מהשאלה אם הנכות נקבעה כזמנית או קבועה, ממועד ההכרה ומנסיבות נוספות הקבועות בדין.

לכן, כדי להבין את המשמעות המעשית של דרגת נכות מסוימת, יש לבחון את הזכויות הרלוונטיות בהתאם לנסיבות האישיות ולהוראות העדכניות של אגף השיקום.

מה ניתן לעשות אם לא מסכימים עם החלטת הוועדה?

מי שחולק על החלטת הוועדה הרפואית רשאי להגיש ערעור לוועדה רפואית עליונה בתוך 45 ימים ממועד קבלת ההחלטה, בהתאם להוראות ולתנאים הקבועים בדין.

חשוב לדעת כי גם כאשר נקבעת דרגת נכות נמוכה, לרבות 0%, ההכרה בפגיעה אינה מתבטלת. אם בהמשך חל שינוי או החמרה במצב הרפואי, ניתן, בהתאם לתנאים הקבועים בדין, להגיש בקשה לבחינה מחודשת של דרגת הנכות עקב החמרת מצב.

כשהאודיוגרמה תקינה, אך עדיין קשה לשמוע

ישנם אנשים שתוצאות בדיקת השמיעה שלהם נמצאות בטווח התקין, אך הם עדיין מתקשים להבין דיבור במסעדה, במקום הומה, או בכל סביבה שיש בה רעש רקע.

אחד הנושאים הנחקרים בהקשר הזה הוא פגיעה בסינפסות המחברות בין תאי השערה שבאוזן הפנימית לבין סיבי עצב השמיעה. לפי מחקרים בתחום, חשיפה לרעש חזק או להדף עלולה לפגוע בחיבורים הללו, גם כאשר תאי השערה עצמם נותרים שלמים וספי השמיעה בבדיקה הרגילה נראים תקינים.

התופעה מכונה לעיתים בספרות המחקרית "שמיעה נסתרת" (Hidden Hearing Loss), והיא נחקרת גם בהקשר של טנטון ורגישות יתר לרעש. עם זאת, מדובר בתחום מחקר מתפתח ולא אבחנה חד-משמעית שניתן להסיק ממנה לגבי כל אדם שמתקשה לשמוע ברעש.

מבחינת תקנות הנכות, חשוב להבין שהבדיקה המשמשת לחישוב ירידת השמיעה מבוססת על ספי שמיעה בתדרים מוגדרים. לכן ייתכנו מצבים שבהם אדם חווה קושי ממשי בחיי היום-יום, על אף שהנתונים שעליהם מבוססת קביעת הנכות אינם מצביעים על ירידה משמעותית.

לסיכום

אחוזי הנכות בגין ירידה בשמיעה וטנטון נקבעים לפי קריטריונים מוגדרים וברורים. במקרה של ירידה בשמיעה, נבדקות שתי האוזניים והחישוב מבוסס על ספי השמיעה בתדרים שנקבעו בתקנות. במקרה של טנטון נבדקים גם מאפייני הטנטון, מועד הופעתו והאם קיימת ירידה מתועדת בשמיעה בתדרים הגבוהים.

כאשר קיימות פגיעות נוספות – כמו סחרחורת, פגיעה באוזן התיכונה, או השפעה נפשית משמעותית – הן עשויות להיבדק ולהיות מוכרות בנפרד.

אחד המרכיבים החשובים בתהליך כולו הוא תיעוד רפואי מסודר ועקבי. בדיקות שנעשות בזמן, יחד עם תיעוד רציף של התסמינים, מסייעות לוועדה הרפואית לגבש תמונה מלאה ומדויקת יותר של הפגיעה – הן בתביעה הראשונית והן במקרה של בקשה להחמרת מצב בעתיד.

המידע במאמר זה הוא כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי או משפטי. למידע רשמי ועדכני על תהליך ההכרה, הזכאויות והמסמכים הנדרשים יש לפנות לאגף השיקום במשרד הביטחון.

 

המידע במאמר זה הוא כללי בלבד, ואינו מהווה ייעוץ רפואי או משפטי. לקבלת מידע רשמי ועדכני על תהליך ההכרה, הזכאויות והמסמכים הנדרשים, יש לפנות לאגף השיקום במשרד הביטחון, או להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום.