מודעות פונולוגית

מודעות פונולוגית היא היכולת לזהות, לבודד ולהשוות את צלילי הדיבור. כבר בגילאי 3-4 הילד מפגין רגישות לחריזה ומודעות להברות במילה, ובהמשך הוא לומד לחלק את ההברה עצמה ליחידות קטנות יותר, ולבסוף לפונמות בודדות.

היחידה הקלה ביותר לזיהוי הינה היחידה הפותחת את המילה. בהמשך מתפתחת מודעות ליחידה הסוגרת את המילה. היחידה המורכבת ביותר לזיהוי הינה היחידה הנמצאת באמצע המילה.

שלבי העבודה על מודעות פונולוגית:

דפי העבודה לקוחים  מתוך חוברת הכנה לכיתה א' בהוצאת שטיינר. לפרטים נוספים על החוברת לחצו כאן

שלב 1 (גילאי 3-4):

  1. זיהוי חרוזים – ראה דף עבודה לתרגול
  2. חריזת מילות תפל.
  3. זיהוי תבניות צליליות חוזרות בסיפורי ילדים.

 

שלב 2 (גילאי 4-5):

  1. חריזת מילים מוכרות.
  2. פירוק מילים להברות – ראה דף עבודה לתרגול
  3. זיהוי, בידוד והשוואת הברות – ראה דף עבודה לתרגול

 

שלב 3 (גילאי 5-6):

  1. חלוקת מילים ליחידות צליליות (צירוף של עיצור ותנועה או עיצור) – ראה דף עבודה לתרגול.
  2. זיהוי, בידוד והשוואה של עיצור ותנועה.
  3. זיהוי עיצורים פותחים וסוגרים של מילים – ראה דף עבודה לתרגול.

 

ראוי לציין כי בקרב ילדים עם ליקוי שפתי, שלבי העבודה על המודעות הפונולוגית אינם בהכרח תואמים את גילם הכרונולוגי.