גמגום – דף הדרכה להורים

מהו חוסר שטף בדיבור?

חוסר שטף היינו תופעה התפתחותית נורמאלית אצל ילדים צעירים (2-6 שנים) בתקופות שונות של התפתחותם השפתית.

בתופעה הזו הדיבור נשמע "תקוע", נשמעות חזרות על הברות או מילים וכן נשמעות מילות פקק (אההה, אמממ…). בניגוד לגמגום שהינו תופעה קבועה, חוסר שטף התפתחותי מאופיין בתנודתיות – התופעה יכולה להחמיר ו להשתפר במרווח של ימים או שבועות. וכן בחוסר שטף התפתחותי לא נצפות תנועות לוואי בפנים.

הילד עצמו אינו מודע לחוסר השטף בדיבורו והדבר הזה אינו מונע ממנו לדבר.

במידה ולא קיימים "גורמי סיכון" (כמו למשל גמגום במשפחה) ובהתייחסות נכונה של הסביבה, ברוב המקרים חוסר השטף נעלם תוך מספר חודשים.

מומלץ להתייחס לחוסר שטף כתופעה ולא כבעיה.

מומלץ לפנות לקלינאי תקשורת על מנת לקבל הדרכה וסיוע.

 כיצד להתנהג בזמן חוסר שטף?

  • אין להעיר לילד או לתקן את דבריו, מומלץ לא לעזור לו בהצעות שונות כגון – "דבר לאט", "חשוב לפני שאתה מדבר", "נשום עמוק לפני שאתה מדבר וכו'.
  • אין להשלים את דברי הילד במקומו.
  • אין להעיר לו על גמגום אלא אם כן הילד מעלה נושא זה בעצמו.
  • יש לתת לילד לסיים את דבריו לבד, יש להמתין בסבלנות ובהקשבה עד שיסיים.
  • יש להתנהג בטבעיות, לשמור על קשר עין, הבעה טבעית והקשבה.

 

זכרו שזה שלב נורמלי בהתפתחות שפה, וכי מחקרים מראים שרוב הילדים מצליחים להתגבר על קושי זה.

שאלו את הילד שאלות

בתקופת חוסר שטף, מומלץ לשאול את הילד שאלות ממוקדות, שהתשובה עליהן היא קצרה (כן, לא או מס' מילים). למשל : במקום לשאול "מה עשית בגן היום ?" ניתן לשאול "יצאתם היום לחצר?" , "במה שיחקת בחצר ?" , "הגננת סיפרה לכם סיפור ?" וכו' כך יותר קל לילד להתארגן לתשובה וחוסר השטף יפחת.

 התאמת הדרישות ליכולתו של הילד

מחקרים מראים קשר בין רמת דרישות גבוהה של הסביבה מהילד וגמגום.

  • חשוב לדרוש מהילד דברים ריאליים המתאימים ליכולותיו (לא רק בתחום הדיבור). חשוב לחזק את בטחונו העצמי של הילד על ידי הדגשת תכונותיו החיוביות – ומתן חיזוקים על הצלחותיו בתחומים שונים.
  • כדאי להקדיש פרקי זמן קצרים במהלך השבוע בהם תשומת לבכם של אבא או אימא מוקדשת רק לילד, בלו עם ילדכם, תנו לו להוביל – שחקו במה שהוא בוחר לשחק בו ושוחחו על מה שהוא רוצה לשוחח.
  • האטת קצב דיבור – ברגע שתלמדו להאט את קצב הדיבור שלכם ושל כלל חברי המשפחה, תקלו על ילדכם לעקוב אחריכם, והוא יחוש פחות לחוץ בזמן, כך גם תינתן לו הדגמה של קצב דיבור איטי ורגוע אשר יסייע לו בדיבור.
  • תוכן השיחה – הראו לילדכם שאתם מתעניינים במה שהוא אומר ולא באיך שהוא אומר את זה. הביטו בו וכך הוא ידע שאתם מקשיבים לו ולא ירגיש צורך למהר בדיבור.
  • כדאי להקפיד על סדר יום פחות או יותר מוכר וקבוע, להאט מעט את קצב הפעולות הרגיל בחיי היום יום, להימנע מסיטואציות מלחיצות ומרגשות.
  • כדאי לתת לילד התנסויות רבות ככל האפשר של דיבור שוטף – שירים, דקלומים , חזרה על סיפורים קצרים מוכרים, משחקי קצב וכו'

חשוב לשמור על מעקב מקצועי בהתאם להמלצות באבחון.