מילון מונחים

  • א
  • ב
  • ג
  • ד
  • ה
  • ו
  • ז
  • ח
  • ט
  • י
  • ך
  • כ
  • ל
  • ם
  • מ
  • ן
  • נ
  • ס
  • ע
  • ף
  • פ
  • ץ
  • צ
  • ק
  • ר
  • ש
  • ת
מענים כוכלאריים (Otoacoustic emissions (OAEs
צלילים חלשים שמקורם באוזן הפנימית, הנוצרים כאשר הכוכליאה מקבלת גירוי של צליל.

גירוי ע"י צליל גורם לתאי השיער החיצוניים בכוכליאה לרטוט.רטט זה הינו חלש מאד, והוא מהדהד חזרה באוזן לתוך האוזן התיכונה. ניתן למדוד את הצליל הנוצר באמצעות נטר (Probe) המוחדר לתעלת האוזן החיצונית.

המענים הכוכליאריים ניתנים למדידה אצל אנשים עם שמיעה בתחום הנורמה. כאשר קיים ליקוי שמיעה של מעל 25-30dB - לא ניתן למדוד תגובה זו.

בדיקת ה OAE משמש כחלק מהפרוטוקול של בדיקת סינון שמיעה לילודים. הבדיקה יכולה גם להצביע, בנוסף לליקוי שמיעה, על חסימה של התעלה החיצונית או על נוזלים באוזן תיכונה.

אביזרי עזר

כל מכשיר אשר אינו מכשיר שמיעה ומשפר את איכות השמיעה עבור לקויי שמיעה כגון: מערכת האזנה לטלוויזיה, טלפון עם הגברה, דיבורית לטלפון סלולרי, שעון מעורר באמצעות הבזקי אור/רטט ועוד.

אודיוגרמה (Audiogram)

ייצוג גרפי של תוצאות בדיקת השמיעה. כוללת גרפים של רמות השמיעה בדציבלים לצלילים בתדירויות שונות, וכן טבלה של בדיקות דיבור. בבדיקות הצלילים, ניתן לראות בכל תדירות ותדירות מהי העוצמה הנמוכה ביותר שבה הגיב הנבדק בכל אוזן בנפרד. אוזן ימין מיוצגת בעיגולים אדומים, ואילו אוזן שמאל מיוצגת באמצעות איקסים כחולים. בבדיקות הדיבור – נבדק הסף לתפיסת דיבור, ואחוזי אבחנת דיבור בעוצמה נוחה מעל לסף.

השתלת שתל קוכליארי

תהליך ההשתלה של שתל השבלול כולל את השלבים הבאים:

  • פנייה למרכז השתלה מוכר לבדיקות התאמה ולקבלת מידע מפורט.
  • קבלת מידע ותיאום ציפיות עם הצוות האחראי.
  • בדיקות רפואיות כלליות ובדיקות רופא אף אוזן גרון.
  • שיחה עם הרופא המרדים.
  • השתלת שתל השבלול, ניתוח העשוי להימשך כ- 3 שעות.
  • כחודש לאחר הניתוח: חיבור וכיוון ראשון של מעבד הדיבור על-ידי קלינאי תקשורת במרכז ההשתלות. כיוון השתל הוא הדרגתי ומתפרס על מספר פגישות.
  • שיקום השמיעה, בו לומדים לשמוע עם שתל השבלול. שיקום שמיעתי ותרגול הם הכלים לשימוש מוצלח בשתל השבלול.
שתל גזע המוח - (ABI (Auditory Brain stem Implant

שתל המגרה את האזור השמיעתי בגזע המוח. השתל מתאים למצבים שבהם מכשיר שמיעה ושתל שבלול אינם מועילים. ניתוח להשתלת שתל גזע המוח נחשב טיפול חדשני שטרם בוצע בארץ והוא אינו נכלל בסל השירותים.

בדיקת שמיעה

כוונה היא בדרך כלל לבדיקת השמיעה ההתנהגותית, אשר נרשמת על גבי טופס האודיוגרמה. בדיקה זו כוללת בדיקות בהולכת אוויר (העברת הצליל דרך אוזניות) ובהולכת עצם (העברת הצליל באמצעות ויברטור שנצמד לעצם המסטואיד, להעברת הצליל ישירות אל האוזן הפנימית). הבדיקות הן של צלילים ודיבור.

שתל שבלול

שתל השבלול הוא מערכת הגברה בטכנולוגיה רפואית מתקדמת. השתל עוקף את החלק הפגוע באוזן הפנימית (תאי החישה שבשבלול) ושולח את המידע השמיעתי ישירות אל עצב השמיעה. שתל השבלול משפר את שמיעתו של המושתל, מירידה חמורה או עמוקה בשמיעה לירידה קלה עד בינונית בשמיעה.

שתל משולב - (EAS (Electro Acoustic Stimulation

מערכת המורכבת משתל שבלולי קצר וממכשיר שמיעה, כך שניתנים בו-זמנית גירוי חשמלי לתדרים גבוהים וגירוי אקוסטי לתדרים הנמוכים. שתל זה מיועד לירידות שמיעה עצביות המאופיינות בירידת שמיעה חדה מאוד בתדרים הגבוהים.

שתל רטט - (BAHA (Bone Anchored Hearing Aid

שתל מרטט (ויברטור) המושתל בעצם הגולגולת. מיועד למקרים של ירידות הולכתיות ומעורבות חד-צידיות או דו-צדדיות, שבהן ישנו קושי בהתאמת מכשיר שמיעה, או במקרים של ירידות תחושתיות-עצביות חד-צידיות.

שתל אוזן תיכונה – (VSB (Vibrant Sound Bridge

שתל אוזן תיכונה הוא שתל המגרה ישירות את שרשרת העצמות של האוזן התיכונה. שתל זה מיועד לירידות עצביות בינוניות עד חמורות בשמיעה ו/או ירידות מעורבות בשמיעה.

כיצד עובד שתל שבלול?

שתל קוכליארי

שתל השבלול הוא מערכת הגברה בטכנולוגיה רפואית מתקדמת. השתל עוקף את החלק הפגוע באוזן הפנימית (תאי החישה שבשבלול) ושולח את המידע השמיעתי ישירות אל עצב השמיעה. שתל השבלול משפר את שמיעתו של המושתל, מירידה חמורה או עמוקה בשמיעה לירידה קלה עד בינונית בשמיעה.

השתלת שתל שבלול

תהליך ההשתלה של שתל השבלול כולל את השלבים הבאים:

  • פנייה למרכז השתלה מוכר לבדיקות התאמה ולקבלת מידע מפורט.
  • קבלת מידע ותיאום ציפיות עם הצוות האחראי.
  • בדיקות רפואיות כלליות ובדיקות רופא אף אוזן גרון.
  • שיחה עם הרופא המרדים.
  • השתלת שתל השבלול, ניתוח העשוי להימשך כ- 3 שעות.
  • כחודש לאחר הניתוח: חיבור וכיוון ראשון של מעבד הדיבור על-ידי קלינאי תקשורת במרכז ההשתלות. כיוון השתל הוא הדרגתי ומתפרס על מספר פגישות.
  • שיקום השמיעה, בו לומדים לשמוע עם שתל השבלול. שיקום שמיעתי ותרגול הם הכלים לשימוש מוצלח בשתל השבלול.
תקשורת תומכת וחליפית

תקשורת תומכת וחליפית הינה אמצעי המאפשר לאדם (ילד ו/או מבוגר) המתקשה להשתמש בדיבור להביע את עצמו ולתקשר עם סביבתו. קיימים אמצעים שונים לשיפור יכולות דבורות ותקשורתיות, למשל שימוש בלוח תקשורת, פלט קולי ואף שימוש במחשב.

ז'רגון

מלל חסר משמעות אשר מופק ע"י תינוק ו/או פעוט, הנשמע דומה לשפה בה מדברים המבוגרים בסביבתו.

היפוטוניה

טונוס שרירים נמוך. מופיעה בדרך כלל באזור חגורת הכתפיים, האגן ולעתים גם באזור הפה ובית הבליעה. קלינאי תקשורת מטפלים בהיפוטוניה באזור הפה באמצעות תרגול השרירים המעורבים בתהליך.

דחיקת לשון

דחיקת לשון הינה מצב בו הלשון נעה קדימה כלפי השיניים הקדמיות ומפעילה עליהן לחץ, העלול לגרום להטיית השיניים קדימה. שיניים המוטות קדימה עלולות לגרום לקשיי היגוי של האותיות השורקות (ש', ס', צ') ואותיות נוספות הנהגות באמצעות הלשון, ולבעיות אורתודנטיות שונות.

דו-לשוניות

יכולת להשתמש בשתי שפות, כאשר שתיהן נרכשות באופן טבעי. לעתים דו לשוניות קיימת במשפחה, כאשר הורה אחד מדבר עם הילד בשפה מסוימת והורה שני – בשפה אחרת. קיימת גם דו לשוניות כאשר בבית מדברים שפה אחת ומחוץ לבית – שפה אחרת. מחקרים עדכניים מוכיחים כי דו לשוניות איננה פוגעת ברכישת השפה, אלא תורמת רבות להתפתחות הקוגניטיבית של הילד ומעשירה את עולמו.

גן שפתי/חינוך מיוחד

מסגרת חינוכית בה לומדים עד 12 ילדים עם קשיים שונים בתחום השפה. בגן עובדים אנשי מקצוע שונים מתחום פארא-רפואי, כגון קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק, ולעתים גם מטפל בתחום הרגשי.

גמגום

גמגום הינה הפרעה בדיבור, הפוגעת ביכולת לדבר באופן שוטף. מופיע לרוב בגילאי 2-5, אם כי יכול להופיע גם בגילאים מאוחרים יותר. הגמגום מתאפיין ב:

  • חזרה על מילים, הברות וצלילים.
  • הארכת צלילים.
  • חוסר יכולת להפיק צלילים כלל.
  • הוספת "מילות פקק" בתדירות גבוהה במהלך הדיבור, כגון: "אה...", "אמ..." וכדומה.

 

אפרקסיה של הדיבור

אפרקסיה היא פגיעה ביכולת לתכנן ולבצע את רצף התנועות הנדרשות לדיבור רצוני.

אפזיה

אפזיה הינה הפרעה נרכשת בשפה, הנגרמת בעקבות נזק מוחי. אדם הלוקה באפזיה עלול לאבד את יכולתו להשתמש בשפה הדבורה והכתובה באופן חלקי או מלא.

אילמות סלקטיבית

אילמות סלקטיבית הינה מצב בו הילד בוחר לשתוק במצבים מסוימים, למרות יכולתו לדבר ולתקשר במצבים אחרים.

אנפוף

אנפוף הוא מצב בו זורם חלק מהאוויר או כולו דרך האף בעת הגיית צלילים מסוימים.

אותיות שורקות

אותיות שורקות הינן אותיות ש', ס' ו-צ'. שיבושי היגוי של האותיות השורקות הינם נפוצים בקרב ילדים עד גיל 6. במידה ולא נרכשו האותיות הנ"ל עד גיל 6, ניתן לפנות לטיפול קלינאית תקשורת.

אוטיזם (PDD)

אוטיזם הינו חלק מהפרעה התפתחותית נרחבת. הפגיעה העיקרית אצל ילד עם אוטיזם הינה ביכולתו התקשורתית, דהיינו ביכולת ליצור קשר הדדי וליהנות מקשר זה. בדרך כלל, קיימים בקרב ילדים עם אוטיזם קשיים נוספים בתחום השפתי. הפרעה זו מופיעה על רצף מסוים ויכולה לבוא לידי ביטוי בדרגות חומרה שונות.

 

טיפול קלינאי תקשורת

טיפול קלינאי תקשורת מתמקד בשיפור יכולות דיבור, שפה ותקשורת, בהתאם לצרכי המטופל. קלינאי תקשורת מטפלים בבעיות היגוי שונות, צרידות וגמגום. מטרות הטיפול נקבעות עפ"י אבחון מקצועי והכרות אישית עם המטופל ומשפחתו.

יכולת נרטיבית

יכולת להפיק ולהבין סיפור. יכולת זו מורכבת מהבנה ויכולת לארגן רצף אירועים, מודעות לז'אנרים שונים, מודעות למאפייני הסיפור וכו'.

לקות שפה (SLI)

לקות שפה הינה פגיעה בהבנה ו/או בהבעה של השפה. ניתן לחלק את לקות השפה לשני סוגים:

  • לקות שפה הבנתית – קיימת פגיעה ממשית בהבנת השפה, קיים קושי בהבנת מילים ומבנים תחביריים שונים.
  • לקות שפה הבעתית – קיימת פגיעה ביכולת ההבעה, יחד עם הבנה טובה יחסית של השפה.
תסמונת רט

תסמונת רט היא הפרעה נוירולוגית השכיחה בעיקר בקרב בנות. ההפרעה מתאפיינת בהתפתחות שנראית תקינה עד גיל 6-18 חודשים. אחריה מופיעה התדרדרות בתחום הפיזי, הקוגניטיבי והאינטלקטואלי אשר מובילה לפגיעות מוטוריות ושפתיות קשות.

תסמונת דאון

תסמונת דאון נובעת מליקוי גנטי בכרומוזום 21. מאפייניה כוללים פיגור שכלי, מראה ייחודי והפרעות בריאותיות שונות.

תסמונת אספרגר

תסמונת אספרגר היא מגבלה התפתחותית נוירולוגית המתבטאת בעיקר בקשיים באינטראקציה חברתית ורגשית. לבעלי התסמונת אינטליגנציה תקינה ולעתים אף גבוהה מהממוצע, יכולות מילוליות טובות וזיכרון מצוין לפרטים מסוימים.

שיבושי היגוי

שיבושי היגוי הינם הגייה לא הולמת של צלילי השפה השונים. שיבושי היגוי שונים נפוצים בקרב ילדים בגיל הרך. על מנת לקבוע האם שיבושי ההיגוי של הילד תואמים את גילו, יש לפנות לאבחון קלינאי תקשורת אשר יקבע האם יש צורך במתן טיפול.

קשיי שליפה

קשיי שליפה מתבטאים בקושי לשלוף מילים מהזיכרון במהלך הדיבור הספונטני. לעתים קשיי השליפה מתבטאים בשליפת מילים הקרובות למילת המטרה במשמעותן, לדוגמא: במקום מילת המטרה "תפוח", יאמר הילד "אגס".

מודעות פונולוגית

המודעות הפונולוגית הינה מודעות הילד לצלילי השפה השונים. מודעות פונולוגית מתייחסת ליכולת הילד לחלק מילים להברות, לזהות חריזה, לזהות ולבודד צלילים שונים במילה וכדומה. המודעות הפונולוגית הינה תנאי הכרחי לרכישת הקריאה.

צרידות

הפרעה בדיבור המתבטאת בקול מחוספס ו/או אבדן קול. הגורמים לצרידות הינם:

  • שימוש לקוי בקול (צעקות)
  • יבלות על מיתרי קול
  • לחץ נפשי
  • ריפלוקס

לאחר בדיקת רופא א.א.ג ובהתאם להמלצותיו, ניתן לבצע טיפול קול אצל קלינאי תקשורת על מנת לשפר את איכות הקול.

פיגור שכלי

ליקוי שכלי המתאפיין באינטלקט מוגבל ובקשיים ברכישת מיומנויות חברתיות, מעשיות ותפיסתיות. ליקוי זה מתחיל לפני גיל 18.

לשון קשורה

מצב בו קצה הלשון אינו יכול להגיע אל החך עקב קרום קצר מתחת לקדמת הלשון. לעתים לשון קשורה עלולה לגרום לשיבושי היגוי הצלילים אשר קצה הלשון מעורב בהפקתם. ניתן להתיר לשון קשורה באמצעות הליך כירורגי לא מסובך.

לקות תקשורתית

לקות תקשורתית מתאפיינת בפגיעה ביכולת ליצור קשר הדדי וליהנות ממנו. לקות תקשורתית יכולה להיות מלווה בקשיים שפתיים בתחומי ההבעה וההבנה. לקות תקשורתית יכולה להיות חלק מהפרעה התפתחותית נרחבת, כגון הספקטרום האוטיסטי.

סטרימר

אביזר עזר המתקשר מצד אחד עם מכשירי שמיעה בתקשורת אלחוטית ייחודית, ומצד שני עם מקורות קול חיצוניים כגון: טלפון נייח/נייד, טלוויזיה, GPS, נגני מוזיקה, מחשב נייח/נייד ועוד, באמצעות תקשורת Bluetooth או בחיבור ישיר. הסטרימר מאפשר חיבור אלחוטי איכותי בין מכשירי השמיעה לבין מקורות הקול החיצוניים השונים.

אוטוסקופיה (Otoscopy)

בדיקה שמטרתה לבחון את מצב התעלה ועור התוף. האוטוסקופ הוא סוג של מיקרוסקופ עם מקור אור המאפשר לרופא לראות את תעלת האוזן, ממש עד לעור התוף. בבדיקת אוטוסקופיה ניתן לזהות אטמים והפרעות פיסיות בתעלה של האוזן החיצונית, בעיות של עור מגורה או דלקתי. ניתן לבחון האם עור התוף תקין ולקבל איבחון בסיסי על תקינות המנגנונים באוזן התיכונה כפי שהם משתקפים דרך עור התוף כשהאוטוסקופ מקרין עליו אור ובוחן את ההחזרה ממנו.

בדיקת ברה (BERA)

בדיקת ברה היא בדיקה נוירו-פיסיולוגית המדגימה את תגובת גזע המוח לגירוי שמיעתי. הבדיקה נעשית באמצעות אלקטרודות ומדידה של פולסים חשמליים על פני עור הראש. היא מבוצעת ע"י חיבור אלקטרודות על גבי הראש והשמעת סדרת נקישות בעוצמות שונות. הבדיקה מספקת כלי יעיל ואובייקטיבי לבדיקת תפקודו של עצב השמיעה וכן יכולה לשמש לקביעת סף שמיעה בקרב נבדקים שאינם יכולים לשתף פעולה בבדיקות השמיעה ההתנהגותיות הרגילות (תינוקות לדוגמה).

טימפנומטר

מכשיר שבאמצעותו בודקים את הלחץ באוזן התיכונה ואת גמישות התנועה של עור התוף ועצמימי השמע. במהלך הבדיקה מושמע צליל דרך חיישן (probe), המוחדר לתעלת השמיעה ויש בו מיקרופון ורמקול. עצמת הצליל המוחזר על-ידי עור התוף, נמדדת כיחידות של לחץ בתעלת השמיעה ותוצאות הבדיקה נרשמות על גבי גרף הנקרא טימפנוגרם.

תעלת אאוסטכיוס (The Eustachian tube)

תעלת אוורור המחברת בין החלק האחורי של הלוע והאף (האורו-פרינקס והנזו-פרינקס) לבין חלל האוזן התיכונה. תפקידה לאוורר את האוזן ולשמר מאזן לחצים קבוע באוזן. לעיתים עשויות להיות בעיות בתפקוד התעלה בעת מחלות בדרכי הנשימה כמו הצטננות למשל.

שעווה- Cerumen

זהו החומר שמייצרת תעלת האוזן החיצונית על מנת למנוע כניסה של מזיקים לעומק האוזן ולהגן על תעלת האוזן החיצונית. בדרך כלל, ככל שמתבגרים, ייצור השעווה גדל. בנוסף, גם כאשר יש אובייקט זר בתעלה (כמו מכשיר שמיעה למשל) לעתים תוגדל הכמות של ייצור השעווה. לא מומלץ לנקות את האוזן באמצעות קיסמים, אלא לפנות לרופא אף אוזן וגרון לניקוי אחת למספר חודשים (התדירות משתנה מאדם לאדם). במידה וישנו פקק שעווה האוטם את התעלה תתכן ירידה בשמיעה. כמו כן, במידה וישנו מכשיר שמיעה, המכשיר עשוי לצפצף יותר וכן להיסתם יותר בקלות.

שבלול (Cochlea)

זוהי למעשה האוזן הפנימית, אשר קיבלה את שמה בזכות מבנה השבלול שלה. באוזן הפנימית תאי שערה, הקולטים את הצלילים הנשלחים אל האוזן הפנימית וגורמים לגרייה של סיבי עצב השמיעה, המעבירים את הצלילים אל מרכז השמיעה במוח.פגיעה בתאי השערה מביאה לירידה בשמיעה בתדרים שעליהם אחראיים אותם תאים.

רסיבר/רמקול

החלק במכשירי השמיעה אשר מעביר את הצלילים מהמעבד/מגבר, אל תעלת האוזן. מכשירים שונים עשויים להכיל רמקולים בגדלים שונים ובעלי יכולת הגברה שונה.

פילטר

מסנן הממוקם בפתח היציאה של הרמקול, הממוקם בתוך תעלת האוזן החיצונית, במכשירי שמיעה תוך אוזניים או במכשירים עם רמקול בתוך התעלה. המסנן כולל לרוב רשת זעירה בצורת עיגול לבן, ותפקידו למנוע כניסה של שעווה ולכלוך אל תוך המכשיר. בדרך כלל יש להחליפו אחת למספר שבועות.

ערוצים

מרבית המכשירים הדיגיטאליים עובדים על מספר ערוצים, חלקם ערוצים עצמאיים וחלקם ערוצים התלויים זה בזה. ערוץ הינו טווח תדירויות בתוך תחום התדירויות אותו מכשיר השמיעה קולט ומגביר. ככלל, ככל שמספר הערוצים גדול יותר (ככל שמחלקים את תחום התדירויות ליותר ערוצים), כך יכולתו של קלינאי התקשורת לכוון את המכשיר בהתאם ללקות השמיעה היא טובה ומדוייקת יותר. חלוקה לערוצים מאפשרת גם יותר הנחתת רעשים וביטול היזון חוזר.

עצמימי השמע (The Ossicles)

פטיש, סדן וארכובה. שרשרת של שלוש עצמות זעירות אשר מצויות באוזן התיכונה, ומחוברות זו לזו באמצעות מפרקים. הפטיש מחובר לעור התוף, אליו מחובר הסדן והארכובה מחוברת לחלון העגול, שבפתח האוזן הפנימית. העצמות מעבירות את הצליל באמצעות תנועה מכאנית מעור התוף אל האוזן הפנימית. יש לציין כי הארכובה, היא העצם הקטנה ביותר בגוף האנושי!

עור התוף (Tympanic membrane)

ממברנה גמישה ודקיקה אשר מפרידה בין תעלת האוזן החיצונית לבין האוזן התיכונה. עור התוף נע באופן מכני בהתאם לתנודות של גלי הקול. תנועתו מניעה את עצמימי השמע, להעברת הצליל אל האוזן הפנימית, ואל עצב השמיעה. נקב בעור התוף עשוי להוביל לירידה בשמיעה.

סוללות למכשירי שמיעה

מכשירי שמיעה שונים משתמשים בסוללות בגדלים שונים. קיימים 4 גדלים של סוללות: 10 ,13 ,312 ,675. משך הזמן שהסוללה עובדת במכשיר השמיעה תלוי בעוצמת המכשיר, גודלו, גודל הסוללה וסוג המעבד של מכשיר השמיעה, ויכול להיות מספר ימים ועד מספר שבועות.

מכשיר עמוק בתעלה= CIC- Completely In Canal

מכשיר שמיעה היושב בתוך תעלת האוזן החיצונית. מכשיר קטן מאוד שאינו בולט אל מחוץ לתעלה. מתאים לירידות קלות עד בינוניות-חמורות. לעיתים כולל גם כפתור תוכניות.

מכשיר בתוך התעלה= ITC- In The Canal

מכשיר שמיעה בתוך תעלת האוזן, היושב בפתח תעלת האוזן החיצונית., בדרך כלל בצבע העור. כולל בדרך כלל וסת עוצמה וכפתור תוכניות ומתאים לירידות קלות עד בינוניות-חמורות.

מכשיר נסתר = BTE hearing aid- Behind The Ear

מכשיר שמיעה אשר ממוקם מאחורי האוזן, ומחובר באמצעות צינורית לאוזניה שקופה היושבת בתעלת השמע ומעבירה את הצליל לתוך תעלת האוזן. מכשירים נסתרים מתאימים לטווח גדול של ירידות בשמיעה מקלה ועד עמוקה.

מכשירי רסיבר בתעלה= CRT/RIC Canal Receiver Technology או Receiver In Canal

מכשיר שמיעה קטן הממוקם מאחורי האוזן, והרמקול שלו (הרסיבר) ממוקם בתוך תעלת האוזן, ומחובר למכשיר באמצעות כבל דק. מיקום הרמקול בתעלת השמע מאפשר מזעור של מכשיר עם עוצמה חזקה יחסית, ופחות סיכוי להיזון חוזר, מכשירים מסוג זה מתאימים לטווח גדול של ירידות בשמיעה: מירידה קלה ועד חמורה.

מכשיר שמיעה דיגיטאלי

מכשיר שמיעה הכולל מעבד דיגיטאלי מאפשר הגברה שונה לעוצמות הקלט השונות, לתדירויות השונות- בהתאם לאופי הליקוי השמיעתי, הגברת הדיבור והנחתת הרעש ביחס לדיבור, הנחתת וביטול היזון חוזר ועוד.

מכשיר שמיעה אנלוגי

מכשיר שמיעה בו המגבר הינו אנלוגי ולא עובד בצורה דיגיטאלית. מכשיר אנלוגי ככלל מגביר את כל הצלילים באותה מידה, מבלי להבחין בין עוצמות שונות ( מלבד ההגבלה המופעלת על העוצמות החזקות. למכשיר מסוג זה יכולת מינימאלית לדייק בהתאמת ההגברה לליקוי השמיעתי, בתדירויות השונות ובהתאם לרגישות סוג הלקוי השמיעתי לעוצמות החזקות. מכשירי שמיעה אנלוגים מוגבלים כמו כן ביכולת לבטל צפצופים, או להבחין בין דיבור לרעש.

מיקרופון

ישנם מכשירי שמיעה אשר מכילים מיקרופון אחד בלבד (אינם כיווניים) ומכשירי שמיעה אשר מכילים שני מיקרופונים (כיווניים). תפקידו של המיקרופון לקלוט את צלילי הסביבה (הקלט) ולהעביר אותם לעיבוד, ולהגברה.

לקיחת מידה של האוזן

תהליך אשר נדרש על מנת להכין תבנית המותאמת אישית לאוזן המטופל. בתהליך זה, מכניסים ספוגית קטנה לתוך תעלת האוזן, לאחר מכן מכניסים חומר סיליקוני אשר מתעצב על פי צורת האוזן. החומר נשלף מהאוזן לאחר מספר דקות, כשסיים להתקשות. על פי תבנית זו, מייצרים אוזניות למכשירי שמיעה, אטמים נגד מים או רעש, או מכשירי שמיעה תוך אוזניים.

מבנה של מכשיר תוך-אוזני (Shell)

זהו חומר פלסטי, בדרך כלל בצבע העור, אשר עוטף את המכשיר. המבנה נבנה על פי התבנית של צורת האוזן, לאחר לקיחת מידה. לעיתים, עם השנים, האוזן גדלה ומשתנה, ואז מופיעים צפצופים (היזון חוזר) או שהמכשיר "בורח" מהאוזן בעת לעיסה והזזת ראש. במקרה כזה, יש לבנות מחדש את המכשיר, ולהעביר את החלקים האלקטרוניים של המכשיר אל תוך מבנה החדש.

כפתור תוכניות

לחצן המאפשר מעבר בין התוכניות שהמכשיר מציע. במכשירי השמיעה המתקדמים ניתן לכוון בנוסף לתוכנית השמיעה הראשית, תוכניות ייעודיות לטלפון, לטלוויזיה, להנחתת רעשים גדולה יותר ועוד. אפשרות זו הינה אופציונלית.

כיווניות (מערכת מיקרופונים כיוונית)

מנגנון אשר מיועד לפצות על מיקום המכשיר, שהינו מלאכותי ולא מאפשר מיקום צליל כמו זה של האוזן התקינה. מנגנון זה קיים עבור כל צורות המכשירים (מרמה טכנולוגית מסויימת ומעלה) פרט למכשירי CIC (מכשירים הממוקמים בתוך תעלת האוזן החיצונית). במכשירים אלו, שאינם בולטים מתעלת האוזן, ישנה הסתמכות על אפקט מיקום הצליל הטבעי של האפרכסת. במנגנון זה, מערכת המיקרופונים של המכשיר מגבירה את הדיבור המגיע מלפנים, ומנחיתה את הרעשים המגיעים מהצדדים. במכשירים משוכללים יותר, ישנה אפשרות להגברת הדובר המגיע מכיוונים אחרים (כמו מאחור או מהצדדים), ולהנחית את הרעשים המגיעים מהכיוונים האחרים.

וסת עוצמה

כפתור שליטה בצורת גלגל או לחצן אשר מאפשר להחליש או להגביר במידה מסויימת את העוצמה הכללית של המכשיר.

ונט (Vent)

תעלת אוורור אשר נקדחת במכשיר השמיעה או באוזניה. תפקידה לאפשר אוורור של האוזן. אוורור רב מביא עימו בריחת התדרים נמוכים אל מחוץ לאוזן, ובכך מנחית את ההגברה של תדירויות אלו. תעלת אוורור עוזרת בהפחתת התחושה של הד בקול העצמי.

הרץ

יחידה פיזיקלית לתדירויות (או במונח הפסיכו-אקוסטי: גובה צליל). צליל נמוך = צליל בעל תדירות נמוכה (בסים), וצליל גבוה = צליל בעל תדירות גבוהה.

הנחתת רעשים

מרבית המכשירים הדיגיטאליים מצוידים במנגנונים מתוחכמים להנחתת רעשים. ככל שהמכשיר הוא משוכלל יותר- כך הנחתת הרעשים היא טובה יותר. המכשיר מנחית את אותם ערוצי התדירויות שבהן הרעש הוא השולט. מכשירי השמיעה המתקדמים מודדים בכל ערוץ וערוץ את רמת הדיבור ורמת הרעש, ומדגישים ומגבירים יותר את אותם ערוצים שבהם הדיבור הוא השולט. ככל שהמכשיר פועל ביותר ערוצים עצמאיים, כך הוא מסוגל באופן טוב יותר להנחית טוב יותר את הרעש, ולהגביר את הדיבור על מנת לאפשר מובנות דיבור טובה יותר בסביבות רועשות. חשוב להדגיש כי המכשירים אינם מעלימים רעש, אלא רק מנחיתים אותו מעט ביחס לעוצמת הדיבור.

ביטול פידבק

פידבק (היזון חוזר) הינה תופעה שבה הצליל שנשלח לאוזן מהרמקול של מכשיר השמיעה נקלט על ידי המיקרופון ומוגבר שוב ושוב על ידי מכשיר השמיעה, התוצאה של ההיזון החוזר גורמת לצפצוף או שריקה טורדנית. הסיבה לכך היא בריחה של אוויר מתעלת האוזן, בין דפנות המכשיר ותעלת האוזן. תופעה זו הינה פחות ופחות נפוצה במכשירי שמיעה דיגיטאליים משוכללים, הודות למנגנוני ביטול פידבק. מנגנונים מתוחכמים אלו משלבים מספר שיטות, כגון שידור גל בפאזה הפוכה מהשריקה (וכך ביטולה), הנחתת ערוצי התדירויות המוגברות הגורמות לצפצוף, ועוד. מכשירי שמיעה מתקדמים מפרידים בין הצפצוף הנגרם בעקבות תופעת ההיזון החוזר מצלילים סביבתיים כדוגמת מוזיקה ומאפשרים שמירה על עוצמת ההגברה הנדרשת.

בדיקת טימפנומטריה

בדיקה אובייקטיבית המעריכה את תפקודה ותקינותה של מערכת האוזן התיכונה והחיצונית. בבדיקה זו Probe היושב בתעלת האוזן החיצונית יוצר שינויים בלחץ האוויר מודד את ההיענות של עור התוף לשינוויים אלו. כמו כן נמדדים השינויים בנפח תעלת האוזן . באמצעות בדיקה זו ניתן לאבחן פתולוגיות כדוגמת נוזלים באוזן התיכונה, הסתיידות של עצמימי השמע, פתולוגיות של עור התוף ועוד.

בדיקת OAE- Oto Acoustic Emissions

בדיקת הדים קוכליאריים (או מענים קוכליאריים). בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית אשר איננה דורשת שיתוף פעולה של הנבדק. הנבדק יושב, ו- Probe היושב בתוך תעלת האוזן משמיע צלילים. בבדיקה מודדים באמצעות מיקרופון את המענים שחוזרים מהאוזן הפנימית בתגובה לאותם צלילים. מענים אלו משקפים פעילות תקינה של השבלול ושל מסלול ההולכה באוזן התיכונה. ישנם שני סוגים של תגובות הנמדדות ב-OAE: DP ו-TE. המענים נבדלים בסוג הגירוי שניתן לאוזן, וכל אחד מהם הינו בעל רגישות שונה לליקוי בשמיעה. בדיקת OAE משמשת גם כבדיקת סינון עבור ילודים.

אפרכסת

האפרכסת הינה החלק החיצוני של האוזן, והיא עשויה מעור ומסחוס. לאפרכסת תפקיד חשוב באיסוף הצלילים, והעברתם אל תוך תעלת האוזן החיצונית. היא מסייעת במידת מה גם במיקום צלילים במרחב.

אוזניה

החלק במכשיר שמיעה אשר ממוקם בתוך האפרכסת ותעלת האוזן, ומחובר באמצעות צינורית למכשיר השמיעה שמאחורי האוזן. האוזניה מותאמת אישית לאוזן המשתמש. תפקידה של האוזניה הוא להוליך את הצליל לתוך האוזן ולהבטיח מיקום נכון ובטוח של מכשיר השמיעה. גודלה של האוזניה וצורתה עשויים להשתנות בהתאם לצורת האוזן וחומרתה הירידה בשמיעה של המשתמש.

 

בדיקת ABR- Auditory Brainstem Response

בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית, אשר איננה דורשת שיתוף פעולה של הנבדק. מכונה גם בדיקה BERA (Brain Stem Evoked Response Audiometry). הנבדק שוכב על מיטה, מחובר לאלקטרודות. המערכת רושמת גלים, שמייצגים את התגובה מאזורים שונים במסלול השמיעה. בדיקה זו מאפשרת להעריך את תגובת עצב השמיעה בשלבים השונים עד גזע המוח.

דציבל (dB)

יחידה פיזיקלית למדידת עוצמה (או במונח הפסיכו-אקוסטי: חוזק צליל). סקלה לוגריתמית המתייחסת ללחץ האוויר שנוצר בעת השמעת גל קול.